באמירת הסליחות אנו אומרים "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך נא אל תשיבינו ריקם מלפניך".

אמר המגיד מקוטנא (מגדולי האדמו"רים במאה  ה 19) משל למה הדבר דומה: לסוחר גדול שמכר סחורה משובחת ומעולה וכיון שהיה רחב לב מכרה בהקפה, הקונים אהבו אותו ואהבו לקנות אצלו אך הנה קם סוחר ופתח מולו חנות מתחרה. הסחורה שהביא היתה יפה ומרהיבה, שובה כל עין בשלל צבעיה והמחיר-זול לאין ערוך. עברו רבים מן הקונים לחנותו וקנו מסחורתו. אך אבוי, עד מהרה נוכחו כי נפלו בפח. צבע הסחורה הועם וזוהרה אבד, היא בלתה במהרה וכמעט התפוררה אך למרות כך הסוחר החדש התעקש לקבל את מלוא התמורה והזהיר את הקונים שאם לא ישלמו לו את חובם, ירד לחייהם.

הקונים הבינו שטעו טעות מרה ושבו אל הסוחר הראשון בבושת פנים ובקשו את סליחתו. הם גם בקשו שידחה את מועד הפרעון עבור חובותיהם הישנים וימכור להם סחורה חדשה  בהקפה, והסוחר טוב הלב סלח ומחל ומכר להם שוב את הסחורה.

רבים מהם אכן ידעו להוקיר את נדיבותו ופרעו את חובם בזמנו. אחרים פגרו  במועדי התשלומים והסוחר ויתר גם להם והעניק להם סחורות נוספות באשראי.

אבל היו מהם שיום לאחר בקשת הסליחה, עריכת החשבון ולקיחת הסחורה שבו לקנות את הסחורה הגרועה בחנות המתחרה, אע"פ שידעו שסחורה זו גרועה וסופה אכזבה. לאלו, הסוחר לא ויתר עוד. מהם כבר מנע סחורה ודרש במפגיע שישלמו את כל חובם עד הפרוטה האחרונה-ומיד!

הנמשל מובן. הקב"ה פתח בארץ "בית מסחר"  שבו הוא "מוכר"  מכל טוב ברוחניות וגשמיות: תורה, מצוות מעשים טובים, חיים וצאצאים עושר ואושר.. מנגד פתח היצר הרע "חנות" משלו, והוא מציע בה תאוות ,פיתויים ועוונות. זו סחורה מושחתת, רקובה אלו הם משאות שוא ומדוחים אך האדם נוכח בכך רק לאחר שנפל בפח וטבע ברפש ובטיט.

והנה חודש אלול מגיע. קול השופר מעורר לחשבון נפש. האדם רואה כמה טעה והטעה, איך החליף עולם יציב העומד זקוף אלפי שנים בעולם חולף ונגוז ורואה איזו עיסקת חליפין גרועה הוא עשה ויודע שגורלו נתון עתה בידי הקב"ה. בשברון לב ונפש, ברוב בושה וכלימה הוא מתיצב בפני הבורא בידיים ריקות, מבקש שידחה לו את זמן התשלום תוך שהוא מבטיח שבשנה הבאה הוא ישפר את מעשיו, יתפלל כיאות, ירבה במעשים טובים, ובינתיים...הוא מבקש סחורה חדשה, בהקפה, כמובן: שנה טובה ומאושרת, חיים, ברכה ושלום, פרנסה טובה וגזירות טובות, ישועות ונחמות-מלוא חופנים, מהכל.

ומקבל הוא ככל אשר ביקש, בסבר פנים יפות.

אילו פנים יהיו לו כאשר יצא מחנותו של הסוחר, עמוס בסחורותיו-ומיד יסיח דעתו מהבטחותיו לתשלום חובותיו לשיעורים, ויפנה שוב אל המתחרה, לעיני הסוחר הראשון העומד בפתח חנותו ומביט בו?...

איך יופיע שוב בפני הסוחר, מיטיבו ויבקש לדחות שוב את זמני הפרעון ולקבל פעם נוספת את הסחורה הטובה- ובידיים ריקות, באשראי נוסף?