ברבע המאה האחרונה ארון סורקין הפך את המוסדות שבמרכז החברה האמריקאית לדרמה. מהמחזה הראשון שלו, "בחורים טובים" מ–1989, שאותו עיבד לאחר מכן לסרט שובר קופות (וכעת הוא מחזיר אותו לברודוויי), ועד "הבית הלבן", "הנשיא מאוהב", "חדר החדשות" ומה שמעבר להם — סורקין יצר קורפוס שבמובנים רבים עיצב את הבנתנו לגבי האופן שבו פוליטיקה, תקשורת וצבא פועלים. או אמורים לפעול.