במשך כ–20 שנה היה פרנק קורטס צלם מצליח. הוא התמקד בצילום עיתונות ופורטרטים, הוא צילם אמנים, מוזיקאים, פוליטיקאים וידוענים, ועבודותיו התפרסמו במיטב העיתונים בצרפת ובהם "לה־מונד" ו"ליברסיון". אבל קריירה שמבחוץ נראתה נהדר, מבפנים הרגישה אחרת לגמרי. קורטס חש שהוא אט אט הולך וקמל. הצילום שבתחילה היה מבחינתו אמנות לשמה, מפלט מתלאות היומיום, הלך והפך בעיניו לכלי שיווקי. לפתע נדמה היה לו שהוא אינו אלא אמצעי לקידומם של המצולמים, פועל בשירותם, ואם זה לא הספיק הוא גם חש שהוא חוזר על עצמו. לא מצליח לחדש. תחושת החופש שהלהיבה אותו בתחילת הדרך אבדה לו.